Found this cleaning an old sdcard: - Imgur

Found this cleaning an old sdcard: - Imgur

מהו בית ספר דמוקרטי עפ"י אתר וויקפדיה

עקרונות

החינוך הדמוקרטי מושתת על זכויות האדם, בהן הזכות לכבוד, חופש הבחירה, חופש הביטוי, חופש התנועה וכדומה. בתי הספר הדמוקרטיים שונים זה מזה, אך כולם שואפים ליצור סביבה המאפשרת שמירה על זכויות האדם ועל החופש והעצמאות של הילדים, תוך מתן כבוד לכל חברי הקהילה. למרות ההבדלים, ישנם כמה מאפיינים משותפים לרוב בתי הספר הדמוקרטיים:

[עריכה]יתרונות וחסרונות

בית הספר הדמוקרטי הדו-לשוני "גשר על הואדי" בכפר קרע, 11/11

יתרונותיו של בית הספר הדמוקרטי מול חסרונותיו היא שאלה שמלווה את החינוך הדמוקרטי מאז הקמתו. חלק מהיתרונות האפשריים הם:

• החינוך הדמוקרטי מתמקד בחיזוק הדימוי העצמי, במטרה לסייע לתלמיד להגשים את מטרותיו עכשוויות ועתידיות.
• הנחת המוצא לעבודה עם התלמיד היא: נקודות החוזק האישיות של כל תלמיד ולא התמקדות ב"חסר".
• מושם דגש הוא על יחס אישי דיאלוגי (חונך/ת לכל תלמיד).
• שיתוף כל קהילת ביה"ס בבניית המודל הבית ספרי המתאים.
• פדגוגיה ביקורתית שתעמיד את התלמידים על הצורך בשינויים חברתיים.
• התאמה טובה יותר לשוק העבודה העכשווי והעתידי הצורך עובדים יוזמים,יצירתיים וסקרנים, בעלי יכולות למידה גבוהות וראייה כוללת.
• בית ספר הדמוקרטי משמש פלטפורמה טובה יותר לאינטגרציה חברתית כללית וזאת משום שהוא מפגיש "שונים" בתחומי עניין משותפים ומכבד את כל זכויותיהם של חברי קהילת בית הספר.
• שיתוף של הורים, מורים והתלמידים בהחלטות לימודיות ובשאלות חברתיות משמעותיות בבית הספר נועד לפתח שיח קשוב ופתוח יותר בין כל המשתתפים בתהליך הלימודי ומאפשרת לתלמידים להרגיש חלק משמעותי בבית הספר.
• הורים השותפים באופן פעיל בתהליכים החינוכיים והחברתיים בבתי הספר מפתחים אמונה גדולה יותר ביכולתם לסייע בחינוך ילדיהם.
• החינוך הדמוקרטי מוביל לפיתוח היכולת לראות את המציאות העכשווית כמציאות רבגונית ורב כיוונית.
• קיים דגש על פיתוח כוח בחירה ויצירה בתלמידים, המאפשרים להם לעצב את המציאות בה הם מעוניינים לחיות תוך משא ומתן הוגן, מושכל, מתחשב, פלורליסטי וסובלני עם האחרים .
• בחינוך הדמוקרטי, התלמידים מוסטים מהמקום הפסיבי אל מקום אקטיבי ופעיל, שבו ביה"ס משמש כשדה התנסות והכשרה עבורם ליצירה ועיצוב של חייהם, חברתם וסביבתם.‏^[1].

מנגד, הטענות השוללות את השיטה מניחות כי:

• היא עלולה ליצור חוסר ההתמודדות עם המציאות שלשמה הוקמה ושמאחורי אופן הניהול מתעורר מסר המטפח התבדלות של התלמיד מן החברה הקיימת.
• בית הספר הדמוקרטי עלול להתפס כ"ממיין", כראיה לשכר הלימוד הגבוה, מבחני קבלה הנערכים בו, בפועל האוכלוסייה המתחנכת בו שייכת למעמד הבינוני- גבוה וחוסמת כל אפשרות לתלמידים מרקע סוציו אקונומי נמוך להשתלב בו. התוצאה יוצרת בית ספר המנותק מן המציאות הרווחת‏^[2].

[עריכה]בחירה

אחד הביטויים לשמירה על זכויות הילדים הוא זכותם של התלמידים להיות אחראים לסדר היום שלהם ולבחור מה יעשו עם זמנם. ברוב בתי הספר הדמוקרטיים עקרון זה מבוטא דרך חירותם של הילדים לבחור בשיעורים ולהרכיב לעצמם את מערכת השעות שלהם. ישנם גם בתי ספר דמוקרטיים (בעיקר בדגם סאדברי) בהם אין הבחירה ממוסדת באמצעות שיעורים, ובהם ניתן לתלמידים החופש המוחלט לעשות כרצונם. יש בתי ספר דמוקרטיים, שבהם חברי קהילה קובעים בפרלמנט את תוכנית הלימודים המוצעת ללמידה, ובכך, הם משפיעים על ההיקף והמהות של ההיצע העומד לרשות הילדים לבחירה. זכות הבחירה פירושה שבית הספר מכבד את השוני בין הילדים ומאפשר להם לבטא את תחומי העניין שלהם.

עיקרון הבחירה מבטא עיקרון אחר בחינוך הדמוקרטי, לפיו האדם יכול לכוון את דרכו בעצמו ולהיות אחראי לגורלו.

[עריכה]רב גילאיות

ברובה, תנועת החינוך הדמוקרטי איננה מאמינה בהפרדה פרטנית של ילדים על-פי גילם באמצעות כיתות אם, והתלמידים בוחרים את חבריהם ואת שיעוריהם כרצונם. הסיבה לכך היא התפישה לפיה כל אדם מתפתח בקצב שונה: ישנם ילדים שבשלותם השכלית מקדימה את הבשלות הרגשית שלהם, וכיתת אם גילית כופה עליהם חברה שאינה בהכרח מתאימה להם. למידה רב גילאית מאפשרת להם ללמוד ולבלות עם ילדים שונים, המתאימים לרמתם בתחומים שונים.

יש הטוענים כי המפגש עם ילדים בגילאים שונים מעודד סובלנות בין הילדים ואת היכולת לקבלת השונה, מפחית את האלימות האופיינית לבתי ספר שמרניים (במיוחד בישראל), ויכול להרחיב את המעגל החברתי של הילדים.

[עריכה]הצוות החינוכי

במערכת זו תפקיד המורה הוא לטפח את הדימוי העצמי של התלמיד במטרה להגשים את המטרות שבחר ומניח באמצעותן יסודות עתידיות. המורה מתמקד בנקודות החוזק של התלמיד ומבסס אותן באמצעות כלים שיהפכו את התלמיד למוביל חברתי בתחומו ומאפשר לו יכולת לעצב את המציאות דרך עיניו, תוך ליווי כנה ומתמיד.

מאפיין המשותף לרוב החינוך הדמוקרטי (להוציא דגם סאדברי) הוא מוסד החונכות. כל ילד בוחר אדם מבוגר מצוות בית הספר, עמו הוא נפגש בקביעות ומשוחח איתו על עניינים אישיים ולימודיים, משתף אותו בחוויות ומתייעץ עמו.

[עריכה]מבנה ארגוני בבית הספר

האמצעי לשמירה על זכויות האדם בבתי הספר הוא המוסדות הדמוקרטיים. לרוב פועלים בתי הספר על פי עקרון הפרדת הרשויות, על פיה יש להפריד בין הרשויות השונות וליצור מערכת של איזונים ובלמים. בין הרשויות שעשויות לפעול בבית הספר דמוקרטי ניתן למצוא:

[עריכה]רשות מחוקקת

הרשות המחוקקת של בית הספר, הפרלמנט (או האספה), קובעת את חוקי בית הספר בהצבעה דמוקרטית, שבה לכל חבר בקהילה קול שווה. בהרבה בתי ספר משתתפים ההורים בפרלמנט, יחד עם התלמידים והצוות. הפרלמנט הוא הסמכות העליונה בבית הספר, וברוב בתי הספר גם ההנהלה כפופה להחלטות המתקבלות בו בהצבעה.

[עריכה]רשות מבצעת

הרשות המבצעת של בית הספר מורכבת מועדות, שכל אחת מהן אחראית על ניהול תחום האחריות שלה. הרשות המבצעת מוציאה לפועל את החלטות הפרלמנט, ומקבלת החלטות שוטפות בנוגע לתחומה. בוועדות חברים ילדים ומורים, ובחלק מבתי הספר גם הורים.

ישנם בתי ספר בהן פועלים בתחום הרשות המבצעת גם תאגידים ופקידים. תאגידים אחראים בדרך כלל לעניין של קבוצות עניין ספציפיות, ופקידים אחראים על ניהול אדמיניסטראטיבי של תחומים שונים בבית הספר.

[עריכה]רשות שופטת

הרשות השופטת של בית הספר היא בדרך כלל ועדת המשמעת, שבה יכולים חברי הקהילה לתבוע את מי שהפר את חוקי בית הספר. לאיש בבית הספר אין זכות להעניש מישהו אחר, אלא דרך ועדת המשמעת.

חלק מבתי הספר הדמוקרטיים משתמשים בגישור כאמצעי ליישוב סכסוכים בין חברי הקהילה. הליך הגישור מאפשר להבין את מקור העימות וליישב אותו בהסכמה בין הצדדים, בלי סנקציות חיצוניות.

[עריכה]רשות מבקרת

הרשות המבקרת הפועלת בחלק מבתי הספר הדמוקרטיים בוחנת את תפקודם של הגופים האחרים ודואגת לשמירה על ההתנהלות הדמוקרטית של כל הרשויות ויישום חוקי בית הספר.

[עריכה]החינוך הדמוקרטי בעולם

בארצות רבות קיימים כיום והתקיימו בעבר בתי ספר שמנוהלים בשיתוף התלמידים. אחד מבתי החינוך הידועים שנוהלו כך היה פנימיית היתומים של המחנך ינוש קורצ'ק. בית ספר ידוע נוסף הוא הפנימייה "סאמרהיל" שבלייסטון, באנגליה. סאמרהיל הוקם על ידי הפסיכולוג א.ס ניל ומנוהל היום על ידי בתו, זואי רדהד. סאמרהיל הוא המוסד החינוכי הדמוקרטי הוותיק ביותר הפועל ברצף מאז הקמתו ועד היום.

[עריכה]סאדברי ואלי

בארצות הברית פועל מאז 1968 בית הספר סאדברי ואלי. את בית הספר הקימה קבוצה, המורכבת ברובה מאנשי אקדמיה, הבולטים ביניהם דניאל גרינברג, חנה גרינברג, ומימסי סדובסקי. בהשראת המודל שלו קמו בתי ספר אחרים בעולם, בהם שני בתי ספר בישראל. לבתי ספר במודל סאדברי מבנה ארגוני שונה: הילדים אינם בוחרים בשיעורים מתוך מערכת, אלא עושים מגוון של דברים, ככל העולה על רוחם (במסגרת חוקי התנהגות שנקבעים בצורה דמוקרטית באספת בית הספר.) לרוב, ילדים המעוניינים ללמוד בקביעות נושא מסוים קובעים באופן אישי עם אדם שיוכל לעזור להם ללמוד, שיכול להיות איש צוות, תלמיד אחר, או (בחלק מבתי הספר בדגם זה) מתנדב מחוץ לבית הספר. בבתי ספר במודל זה גם אין לילדים ליווי של חונכים אישיים, ולא נעשה שום נסיון למעקב מאורגן אחרי פעילותם והתקדמותם של התלמידים.

[עריכה]החינוך הדמוקרטי בישראל

תנועת החינוך הדמוקרטי בישראל, תנועה שקיימת מאז שנות השמונים, היא בין החזקות בעולם. בישראל קיימים, בספירה גסה, מעל לשלושים בתי ספר דמוקרטיים. מזה שנים קיימות בארץ בכל רגע נתון מספר קבוצות הפועלות להקים בתי ספר נוספים. ביחס לגודל האוכלוסייה, תנועה זו היא אחת מהגדולות ביותר בעולם. ניתן היה להשוות אותה לתנועת אידרווייס (Iederwijs) בהולנד, אך זו נחלשה החל מ- 2006 לאחר מספר שנים של פריחה עצומה. קבוצות הלומדות הוראה במסגרות אלטרנטיביות בחוץ לארץ בוחרות לעתים לבוא לארץ בשביל לראות בתי ספר דמוקרטים.

מדינת ישראל שינתה את יחסה לחינוך הדמוקרטי במשך השנים. בשנות התשעים ניתנה הכרה לכמה בתי ספר, והם הצטרפו לחינוך הממלכתי. החל מאמצע אותו העשור, בעיקר בעקבות רצח יצחק רבין, הוחלט במשרד החינוך על תוכנית חינוך לדמוקרטיה ולדמוקרטיזציה של בתי ספר. בתחילת שנות ה-2000 השתנתה מדיניות הממשלה, ומשרד החינוך התנגד להכרה בבתי ספר ייחודיים, ובהם בתי הספר הדמוקרטיים. ב-2006, הכיר משרד החינוך בבית החינוך הדמוקרטי "גבעול" בגבעת אולגה כדגם של בית ספר דמוקרטי אשר גם ממומן על ידי משרד החינוך ומדיניות מקבלת זו נמשכת גם כלפי בתי ספר נוספים.

[עריכה]המכון לחינוך דמוקרטי

אחד המרכזים לפיתוח החינוך הדמוקרטי ולהכשרת העוסקים בחינוך דמוקרטי הוא "המכון לחינוך דמוקרטי" הפועל בשיתוף עם משרד החינוך. המכון פועל לדמוקרטיזציה של בתי ספר ותומך בקבוצות שפועלות להקים בתי ספר דמוקרטיים חדשים. מייסד המכון הוא יעקב הכט, אשר עמד בראשו עד שנת -2010. כיום מנוהל המכון על ידי יעל שוורצברג.

[עריכה]החממה ליזמות חינוכית חברתית

המכון לחינוך דמוקרטי מפעיל בשיתוף עם מכללת סמינר הקיבוצים בתל אביב את התוכנית האקדמאית היחידה בעולם, המכשירה מורים בתחומי החינוך הדמוקרטי. התוכנית ששמה הוא "החממה ליזמות חינוכית חברתית", היא תוכנית לתואר B.Ed ובה לומדים הסטודנטים לתואר בחינוך עם התמחות בחינוך דמוקרטי ועושים תעודת הוראה בשתי דיסציפלינות לבחירתם. התוכנית משלבת למידה אקדמאית עם למידה בכלים מתחום החינוך הדמוקרטי והתנסות מעשית בבית ספר תיכון ממלכתי ובבית ספר דמוקרטי.

[עריכה]בתי ספר דמוקרטיים בישראל

חצר המכון לחינוך דמוקרטי ו'עץ הדמוקרטים' בסמינר הקיבוצים

בית הספר הדמוקרטי הראשון בישראל הוקם ב- 1987 בחדרה. זמן קצר אחריו הוקם בית ספר פתוח-דמוקרטי ביפו. מאז תחילת שנות התשעים קמו בישראל בתי ספר דמוקרטיים רבים:

• בית החינוך הדמוקרטי הקהילתי "גבעול" בגבעת אולגה
• בית ספר "קשת" בזכרון יעקב
• קדם - בית הספר הדמוקרטי בערד
• בית הספר הדמוקרטי הוד השרון
• בית הספר הדמוקרטי "יחד" בחולון
• יאפא - בית הספר הערבי הדמוקרטי ביפו
• בית הספר סאדברי ירושלים
• בית הספר הדמוקרטי לב השרון בהדסים
• בית הספר הדמוקרטי כפר סבא ע"ש יעקב חזן
• בית הספר הדמוקרטי המתחדש בכפר קרע
• דמוקרטי מודיעין ע"ש נדב
• "ביה"ס הדמוקרטי כנף"
• "דמוקרטי בעמק", בית הספר הדמוקרטי בנהלל
• בית החינוך הדמוקרטי בפרדס חנה "שבילים"
• "מיתר" בקיבוץ בית אורן
• זיו כישורית בקיבוץ כישור
• "עינות ירדן" בקיבוץ עמיר
• דמוקרטי בקעת אונו
• דמוקרטי "השיטה" ברחובות
• בית הספר הדמוקרטי "מרחב" רעננה
• "שחף" בשוהם
• בית הספר הדמוקרטי "קהילה" בתל אביב
• בית הספר הפתוח הדמוקרטי בתל אביב יפו
• דמוקרטי בתפן
• "מקום לגדול" ברמת השרון

[עריכה]בית הספר הדמוקרטי בחדרה

ערך מורחב – בית הספר הדמוקרטי בחדרה

בית הספר הדמוקרטי הראשון שהוקם בישראל היה "בית הספר הדמוקרטי" בחדרה אשר הוקם על ידי יעקב הכט בשנת 1987. בית ספר הוקם לראשונה בתור בית ספר ניסויי-פתוח ולאחר שנתיים הוסב לבית ספר דמוקרטי. בית הספר מונה כ-365 תלמידים מגילאים 4 עד 19. כיום הוא בין בתי הספר הדמוקרטיים הגדולים והוותיקים בעולם.

בית הספר מנוהל באופן דמוקרטי, תוך שמירה על עיקרון הפרדת הרשויות.

לכל חברי בית הספר:

• הזכות להשתתף באופן שווה בחקיקת חוקי בית הספר.
• נשמרת הזכות לבחור ולהיבחר לרשויות בית הספר.
• מובטחת זכות הפנייה לרשות שופטת בלתי תלויה, שתפקידה לסייע לחברי בית הספר לשמור על זכויותיהם.

[עריכה]ביקורת על התנהלות בתי הספר

• ניהול בית הספר מתבצע על ידי עמותות הורים. דבר זה מאפשר בפועל להורים להטיל וטו על ההחלטות הדמוקרטיות של התלמידים, בניגוד לעקרונות הרשמיים של בתי-ספר אלה. למעט בתי ספר בדגם סאדברי, בית ספר כנף ובית הספר סאדברי ירושלים, בהם עקרונות הדגם נשמרים ומכובדים.

• רבות מהביקורות על החינוך הדמוקרטי מתבססות על האופי הסוציו-אקונומי של התלמידים ברוב בתי הספר אשר ממוקמים באזורים חזקים (לדוגמה מודיעין, שוהם, רעננה ועד). התנהלות בתי הספר כבתי ספר פרטיים אשר אינם מקבלים תקצוב מהרשויות המקומיות כבתי ספר אחרים, גורמת למצב בו רבים המעוניינים בחינוך מסוג זה אינם מסוגלים לעמוד בתשלומי ההורים הגבוהים יחסית והם נותרים תלויים במלגות של בתי הספר. בשנת 2006 הוקם בשכונת גבעת אולגה שבחדרה בית ספר דמוקרטי ציבורי בתמיכת העירייה, אשר איננו גובה תשלומי הורים. בית הספר הוקם על ידי סטודנטים מהחממה ליזמות חינוכית במכללת סמינר הקיבוצים, וכיום לומדים בו כ-250 תלמידים. נכון לשנת 2008 ישנם 3 בתי ספר דומים בתהליכי הקמה.

פרס נובל לפי אתר ויקפדיה

כך מגדיר אתר ויקפדיה את הערך פרס נובל
צוואת אלפרד נובל

חמשת הפרסים המקוריים המוענקים מקרן נובל ניתנים על פי צוואתו של אלפרד נובל, כימאי ותעשיין שהמציא את הדינמיט. אף שנובל כתב מספר צוואות במהלך חייו, על האחרונה שבהן חתם כשנה בטרם מותו במועדון השבדי בפריז, ביום 27 בנובמבר 1895. פיתוחיו של נובל נגעו ישירות בפיתוח וייצור חומרי נפץ והוא חש אי נוחות גוברת לנוכח השימוש הצבאי בהמצאותיו. מסופר כי אחד הגורמים לצוואתו האחרונה היה ידיעה שפורסמה על מותו בעיתון צרפתי, זאת בטרם עת ובטעות, כאשר הלך לעולמו אחיו לודוויג. אותה ידיעה שגויה על מות נובל הופיעה תחת הכותרת "סוחר המוות מת" (צרפתית: Le marchand de la mort est mort‏)^[1]. נובל ציווה 94% מכל רכושו, סך הכל 31 מיליון קרונות שבדיות, לייסוד קרן להענקת חמישה פרסים שנתיים, וכך כתב בצוואתו:

	בכל רכושי הנותר הניתן למימוש ינהגו כדלהלן. הכספים יושקעו על ידי מנהלי עזבוני בהשקעות בטוחות אשר יהוו קרן, הריבית על קרן זו תחולק מדי שנה כפרסים לאלה, אשר בשנה שקדמה לקבלת הפרס, הנחילו את התועלת הרבה ביותר לבני האדם. סכום הריבית יחולק לחמישה חלקים שווים, אשר יוענקו באופן הבא: חלק אחד לאדם אשר תרם את התגלית או ההמצאה החשובה ביותר בתחום הפיזיקה, חלק אחד לאדם אשר תרם את התגלית או ההמצאה החשובה ביותר או שיפור בתחום הכימיה, חלק אחד לאדם אשר תרם את התגלית החשובה ביותר בתחום הפיזיולוגיה או הרפואה; חלק אחד לאדם אשר יצר בתחום הספרות את היצירה האידאלית ביותר, וחלק אחד לאדם אשר עשה את המירב או את העבודה הטובה ביותר לאחווה בין האומות, לביעור או הפחתת הכוח החמוש וכן לקיום וקידום כינוסי שלום. הפרסים בפיזיקה ובכימיה יוענקו על ידי האקדמיה השבדית למדעים; הפרס לעבודות פיזיולוגיות או רפואיות על ידי מכון קרולינסקה בסטוקהולם; והפרס לאבירי השלום על ידי ועדה של חמישה אנשים אשר ייבחרו על ידי חבר הנבחרים הנורבגי. זהו רצוני המפורש כי בהענקת הפרסים לא יינתן כל משקל ללאומיות המועמדים, כך שהמתאים ביותר יקבל את הפרס, בין אם הוא סקנדינבי ובין אם לאו.
– אלפרד נובל[2]

[עריכה]טקס הענקת הפרס

אולם הקונצרטים של סטוקהולם, שבו מוענק הפרס

הוועדות והמוסדות האחראים על הענקת הפרסים מכריזים על זוכי הפרס בדרך כלל בחודש אוקטובר מדי שנה. הפרסים מוענקים בטקסים רשמיים הנערכים מדי שנה ב-10 בדצמבר, הוא יום פטירתו של אלפרד נובל. כחלק בלתי נפרד מהענקת הפרסים נערך "נשף נובל" בבניין עיריית סטוקהולם.

טקס הענקת פרס נובל לשלום נערך בעבר במכון נובל הנורבגי (1905-1946), באוניברסיטת אוסלו (1947-1990) והחל משנת 1991 הוא נערך בבניין עיריית אוסלו. החל משנת 2005 נערכים טקסי הענקת שאר חמשת הפרסים באולם הקונצרטים של סטוקהולם.

בכל פרס יכולים לזכות שלושה אנשים לכל היותר, בשני נושאים שונים לכל היותר לכל פרס. הפרס מורכב ממדליית זהב, תעודה (דיפלומה), ומענק כספי, בשווי 10 מיליון קרונות שבדיות (שווי ערך לכמיליון אירו). על פי חזונו של נובל המענק נועד לממן המשך עשייה ומחקר של הזוכה, אולם בעת האחרונה מוענק הפרס לעתים קרובות לאנשים אשר פרשו זה מכבר מעשייה בתחומם, דבר שהוליד ביקורת על בחירת זוכי הפרס.

כאשר ישנם מספר זוכים באותו פרס, המענק מתחלק בין הזוכים. כאשר הפרס מוענק לשלושה זוכים קיימת האפשרות לוועדת הפרס לחלק את המענק באופן שווה, או לתת את מחציתו לזוכה אחד ורבע מענק לכל אחד מן הזוכים הנותרים. זוכי פרס לא מעטים תרמו את המענק למטרות מדע, תרבות ופעילות הומניטרית אחרת.

החל משנת 1902 נוכח מלך שבדיה בטקס הענקת הפרסים בסטוקהולם, להוציא את טקס הענקת פרס נובל לשלום (המוענק באוסלו). בתחילה, הביע המלך אוסקר השני הסתייגות מהענקת הפרס לזרים, אולם לאחר שנוכח בתשומת הלב העולמית הניתנת לשבדיה בזכות הפרס, שינה דעתו.

עד לשנת 1904, אז נוסדה ועדת נובל הנורבגית, העניק נשיא הפרלמנט הנורבגי את פרס נובל לשלום. חמשת חברי ועדת הפרס הם שמופקדים היום על עריכת החיפוש והמחקר על המועמדים, בחירת הזוכים והענקת הפרס. אף שמינוי הוועדה נעשה על ידי הפרלמנט הנורבגי, הוועדה עצמאית בעבודתה ובשיקוליה ואינה חייבת בדיווח לגוף הממנה. חברי ממשלת נורבגיה אינם מורשים להימנות עם חברי הוועדה.

[עריכה]מועמדות ובחירה

ועדת הפרס ממוקמת בסטוקהולם שבשבדיה, ומעניקה פרסים בתחומים הבאים: פיזיקה, כימיה, פיזיולוגיה או רפואה וספרות. פרס נובל לשלום מוענק בנורבגיה מטעם ועדה הנבחרת בידי הפרלמנט הנורבגי. בשנת 1969 נוסף פרס בכלכלה מטעםהבנק של שבדיה. על פי מדיניות ועדת הפרס, רק אדם חי יכול לזכות בפרס. כמו כן הפרסים בתחומים המדעיים (כולם מלבד הפרסים לספרות ולשלום) ניתנים רק לאחר פרק זמן ממושך, לעתים עשרות שנים לאחר התגלית, אשר במהלכו נבחנת חשיבותם בקהילה המדעית. גם הפרס בתחום הספרות לעתים מוענק באיחור קל, זאת על מנת לתת לוועדת הפרס את האפשרות לבדוק את ההשפעות השונות שהולידה היצירה בגינה ניתן הפרס.

בהשוואה לפרסים אחרים, תהליך הצעת המועמדות ובחירת הזוכים הוא ארוך וקפדני. זו הסיבה העיקרית שבזכותה פרסי נובל זכו להכרה וליוקרה המוענקת להם במשך שנים ברחבי העולם, והם נחשבים לפרסים החשובים ביותר בתחומם ^[3].

כל אחד מזוכי פרס נובל נבחר על ידי ועדה בתחומו. לבחירת הזוכים בכימיה, בפיזיקה ובכלכלה, הוועדה מורכבת מחמישה חברים ונבחרת על ידי האקדמיה המלכותית השבדית למדעים. את תהליך בחירת הזוכה בספרות מנהלת ועדה בת ארבעה או חמישה חברים מן האקדמיה השבדית, לבחירת הזוכה בפרס בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה נבחרת ועדה בת חמישה חברים על ידי אסיפת נובל המורכבת מ-50 חברים ממכון קרולינסקה. לבחירת הזוכה בפרס לשלום מתכנסת ועדה בת חמישה חברים של ועדת נובל הנורבגית הנבחרת על ידי בית הנבחרים הנורבגי.

בשלב ראשון, אלפים אחדים של אנשים מתבקשים להציע מועמדים לפרס. פרטי המועמדים נבדקים על ידי ועדות המומחים השונות בתחומיהן ומתבצע תהליך של ניפוי אשר בסופו נבחר זוכה הפרס. ההזמנות להציג מועמדות לפרס נובל לשלום נשלחות לממשלות של מדינות, חברי בתי דין בינלאומיים, פרופסורים ורקטורים של אוניברסיטאות, זוכי הפרס לשלום בעבר, חברי ועדת נובל הנורבגית, ועוד. המועד האחרון לקבלת מועמדויות לפרס נובל לשלום הוא 3 בפברואר של שנת הפרס^[4]. המועד האחרון לקבלת מועמדויות לפרסים בפיזיקה, כימיה, רפואה, ספרות וכלכלה הוא 31 בינואר של שנת הפרס^[5]. הצעת מועמדות עצמית וכן מועמדות של אישים שנפטרו, איננה מתקבלת. שמות המועמדים נשמרים בסוד ואם לא נבחרו, לעולם לא יקבלו הודעה רשמית מוועדת הפרס כי מועמדותם נשקלה. על פי כללי הפרס, מוטל חיסיון על רישומי ועדות הפרס למשך 50 שנה. למרות זאת, לעתים מתפרסמות ידיעות על שמות מועמדים בעיתונות, בין אם הן מבוססות ובין אם לאו.

לאחר ניפוי ראשוני של רשימת המועמדים נוצרת רשימה של כמאתיים מועמדים לכל פרס. רשימה זו מועברת למומחים בתחומים השונים ולאחר תהליך ניפוי נוסף נותרת רשימה של כחמישים מועמדים. רשימה זו מוגשת בצירוף המלצות לגוף המחליט המתאים. כך למשל המליאה של פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, שבה חמישים חברים. חברי המליאה בוחרים את זוכי הפרס בהצבעה. תהליך זה מתבצע לצורך בחירת זוכי הפרסים השונים, בהבדלים מעטים.

בעוד שלא ניתן להציע לוועדת הפרס מועמדים שהלכו לעולמם, בשני מקרים אירע שזוכה הפרס הלך לעולמו בחודשים שבין הגשת המועמדות לבין ההכרזה של הוועדה (בחודש אוקטובר) על זכייתו של המועמד בפרס. כך הלך לעולמו זוכה פרס נובל לספרות בשנת 1931, אריק אקסל קרלפלטוזוכה פרס נובל לשלום, מזכ"ל האו"ם דאג המרשלד. החל משנת 1974 נוספה הדרישה כי הזוכה בפרס חייב להיות בין החיים בעת ההכרזה על הזכייה בחודש אוקטובר. במקרה אחד – ויליאם ויקרי, זוכה פרס נובל לכלכלה – הלך לעולמו לאחר הכרזת זכייתו, אולם בטרם הספיקו להעניק לו את הפרס. במקרה נוסף בשנת 2011 הלך לעולמו ראלף סטיינמן שלושה ימים לפני ההכרזה על פרס הנובל לפיזיולוגיה או לרפואה‏^[6]. לוועדה לא נודע על מותו כך שהיא העניקה לו את הפרס בתום לב.

תהליך בחירה איטי ומורכב זה, עליו עמד אלפרד נובל, הוא שמעניק לדעת רבים את היוקרה והמעמד של פרס זה. למרות זאת, לאורך למעלה ממאה שנות הפרס, היו זוכים אשר עוררו חילוקי דעות ומנגד היו אישים בולטים בתחומם אשר לא זכו להכרה בפרס נובל.

בעבר הזוכים בפרס נובל היו מקבלים פרס כספי של 10 מיליון קרונות שבדיות (שווי ערך לכמיליון אירו), אולם ב-11 ביוני 2012 דווח^[7], כי החל משנה זו יועמד סכום הפרס על שמונה מיליון קרונות, בשל הצורך לקצץ בהוצאות, עקב תשואות נמוכות על כספי הקרן בשנים האחרונות. כשבתחום מסוים ישנם מספר זוכים, סכום הפרס הכספי מתחלק ביניהם‏^[8].

[עריכה]הכרה בהישגים לאחר זמן

הזמן החולף בין השלמת ההישג המוכר כבולט בתחומו ובין הענקת פרס נובל על הישג זה, משתנה מתחום לתחום. פרסי נובל בספרות מוענקים בדרך כלל על עבודת חיים של יצירה ספרותית נרחבת ולא על יצירה ספרותית בודדת ויוצאת דופן. לאור זאת, לא ניתן לטעון לשיהוי בתחום פרס זה.

הפרסים בתחומים המדעיים ניתנים להישגים אשר חשיבותם נבחנה לאורך זמן. במציאות, משמעות הדבר היא כי השיהוי שבין התגלית או ההישג המדעי לבין מועד הענקת הפרס הוא כ-20 שנה ואף הרבה יותר. לדוגמה, מחצית מפרס נובל בפיזיקה לשנת 1983 הוענקה לסוברהמניאן צ'נדראסקאר על מחקריו בתחום המבנה וההתפתחות של כוכבים, שאותם ביצע בשנות ה-30. החסרון הבולט בשיטת בחירה זו של זוכים היא שחלק מן המדענים הבולטים בהישגיהם, אינם מאריכים ימים כדי שמועמדותם תישקל בוועדת הפרס. לאלברט איינשטיין הוענק פרס הנובל בפיזיקה בשנת 1921, שש עשרה שנה אחרי שנת הפלאות שבה הוא פרסם את מאמריו על תורת היחסות, התנועה הבראונית ואפקט הפוטואלקטרי, וזמן רב אחרי ההכרה הרחבה בגדולתו של איינשטיין. ההשהייה במתן הפרס נבעה ככל הנראה מכך שחברי הוועדה חששו להעניק פרס נובל על תורה (תורת היחסות) שהייתה עדיין שנויה במחלוקת. משום כך לבסוף הוענק לאיינשטיין הפרס לא על תורת היחסות אלא על האפקט הפוטואלקטרי. ארנסט רתרפורד היה מועמד מספר שנים רצופות לקבלת פרס הנובל בפיזיקה (על פי סטיבן ויינברג לרתרפורד היו לפחות שלוש תגליות שכל אחת מהם לבדה הייתה ראויה לפרס נובל בפיזיקה) אך בגלל השיהוי בהחלטת הוועדה לחלוקת פרסי הנובל בפיזיקה הוענק לו פרס הנובל בכימיה.

מן העבר השני, פרס נובל לשלום מוענק לעתים קרובות בתוך שנים ספורות מעת האירועים או ההישגים שעליהם ניתנת ההכרה בפרס. לדוגמה, יצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת זכו בפרס נובל לשלום לשנת 1994, שנה אחת בלבד לאחר שחתמו על הסכמי אוסלו ובטרם נבחנה הצלחתם. דוגמה נוספת היא זכייתו של ברק אובאמה בפרס נובל לשלום לשנת 2009 כמה חודשים לאחר שנבחר לנשיאות, עבור "מאמציו לחזק את הדיפלומטיה הבינלאומית ושיתוף הפעולה בין העמים", ובטרם רשמה כהונתו הישגים של ממש.

[עריכה]הישגים שלא זכו בפרס

מהטמה גנדי היה מועמד לקבלת פרס נובל לשלום ארבע פעמים בין השנים 1937 ו-1948, אולם לא זכה לקבל את הפרס. על פי מחקר שנעשה, נראה היה כי בשנת 1948 היה זוכה בפרס, אולם הוא נרצח טרם סיום הליך הבחירה. ועדת הפרס שקלה להעניק לו את הפרס אף לאחר מותו, אולם בסופו של דבר החליטה שלא להעניק את פרס נובל לשלום באותה שנה^[9].

הכלל לפיו לא יוענק פרס בתחום בודד ליותר משלושה זוכים יצר בעיה במקרים שבהם הוענק הפרס לצוות מחקר שבו היו חברים יותר משלושה - באופן בלתי נמנע חלק מן החברים לא יוכרו כזוכים בפרס. לדוגמה, בשנת 2002 הוענק פרס נובל לכימיה לג'ון פן וקויצ'י טנקה על פיתוחספקטרומטר מסה לניתוח כימיית חלבונים, הכרה אשר התעלמה מהישגיהם של פרנץ הילנקאמפ ומיכאל קאראס מן המכון לכימיה תאורטית ופיזיקלית באוניברסיטת פרנקפורט^[10].

האיסור על מתן הפרס לאישים שהלכו לעולמם, מונע הכרה בחברי צוות מחקר שנפטרו לפני הענקת הפרס. כך, הביופיזיקאית רוזלינד פרנקלין, שתגליותיה סיפקו את הבסיס להבנת מבנה ה-DNA בשנת 1953, הלכה לעולמה בשנת 1958, ארבע שנים בטרם פרנסיס קריק, ג'יימס ווטסון ומוריס וילקינס (שהיה שותפה של פרנקלין למחקר) זכו בפרס נובל לפיזולוגיה ורפואה^[11]. את ההכרה שאינה ניתנת על ידי ועדת הפרס, נותנים לעתים הזוכים עצמם. בטקס קבלת פרס נובל לכלכלה ציין דניאל כהנמן את חלקו של שותפו למחקר, עמוס טברסקי, שנפטר לפני ההחלטה על הענקת הפרס^[12].

במקרים אחדים של הענקת הפרס לחוקרים על תגליות, התעלמה מתגליות דומות שנעשו על ידי אחרים עוד קודם לכן. לדוגמה, פרס נובל לכימיה לשנת 2000 על גילוי ופיתוח פולימרים מוליכים (בשנת 1977), התעלמה מתגלית מוקדמת בהרבה של פולימרים מורכבים מוליכים שנעשתה בשנת 1963.

תגלית מדעית חשובה ביותר שלא זיכתה את מנסחה בפרס נובל, היא תורת היחסות, של אלברט איינשטיין; איינשטיין זכה בפרס נובל בפיזיקה, אולם הפרס הוענק לו על גילוי האפקט הפוטואלקטרי.

[עריכה]פרס נובל לשלום

פרס נובל לשלום מוענק בכל שנה לאנשים בעלי חזון שפעלו למען השלום והתגברו על מעגלי אלימות, עימותים, או דיכוי באמצעות הנהגה מוסרית. כמו כן, הפרס מוענק גם למנהיגי מדינות שנטשו את דרך המלחמה והחליפו אותה במשא ומתן במטרה להגיע לשלום.

בניגוד לשאר פרסי הנובל, המוענקים בסטוקהולם, בירת שבדיה, מוענק פרס נובל לשלום באוסלו, בירת נורבגיה, שם גם נמצא מרכז נובל לשלום. הדבר נעשה על פי קביעה מפורשת של נובל בצוואתו שוועדת הפרס תבחר על ידי הפרלמנט הנורבגי. לפי ועדת הפרס סיבה אפשרית להחלטתו של נובל לקבוע את נורבגיה כמרכז הפרס היא שבניגוד לשבדיה לא הייתה לנורבגיה מסורת מלחמתית‏‏

[עריכה]היעדר פרס נובל במתמטיקה

למרות שמה של המתמטיקה כממלכת המדעים קיימות מספר סיבות אפשריות בגללן לא הועיד נובל פרס על הישגים במתמטיקה. צוואתו של נובל עוסקת בפרסים על המצאות או תגליות שלהן התועלת הרבה ביותר לאנושות, לכן כנראה חשב על עידוד הישגים מעשיים ולא תאורטיים. ייתכן שהסיבה שלא מוענק פרס במתמטיקה היא כיוון שמתמטיקה לא נחשבה כתחום מדעי מעשי כתחומים האחרים אשר בהם מוענק הפרס^[13]. סיבה אפשרית אחרת היא כי בעת שנובל כתב את צוואתו היה כבר בנמצא פרס יוקרתי לעוסקים בתחום זה - הפרס הסקנדינבי למתמטיקאים. אחת השמועות הידועות, אך חסרות הביסוס, היא שנובל לא רצה כי המתמטיקאי השבדי הנודע מיטַ‏ג-לפְלר יזכה בפרס, כיון שניהל רומן עם הפילגש של נובל (נובל לא נישא מעולם) או בגרסה אחרת שנובל היה מאוהב במתמטיקאית הרוסית סופיה קובלבסקי, והיא הייתה מאוהבת במיטַ‏ג-לפְלר, ולכן הוא החליט שפרס נובל לא יוענק למתמטיקאים.

מספר מתמטיקאים זכו בפרס נובל בשטחי עשייה אחרים: ברטרנד ראסל בספרות (1950), מקס בורן וולתר בותה בפיזיקה (1954), בכלכלה זכו קנת' ג'. ארו (1972), לאוניד קנטורוביץ' (1975), ג'ון פורבס נאש (1994), קלייב גריינג'ר (2003), ישראל אומן ותומאס שלינג (2005)^[14].

מספר פרסים בתחום המתמטיקה דומים במאפייניהם לפרס נובל. מדליית פילדס מתוארת לעתים כ"פרס נובל במתמטיקה", אולם היא שונה מפרס נובל בכך שהיא מוענקת רק אחת לארבע שנים, לחוקרים שגילם צעיר מ-40. לעתים מוזכר פרס קרפורד, המוענק על ידי האקדמיה המלכותית השבדית מאז שנת 1982. עוד מוזכרים פרס אבל, המוענק על ידי ממשלת נורבגיה מאז שנת 2001, פרס שואו במדעי המתמטיקה המוענק מאז שנת 2004, ופרס קרל פרידריך גאוס אשר הוצג לראשונה על ידי איחוד המתמטיקאים הבינלאומי והחברה הגרמנית למתמטיקה בקונגרס הבינלאומי למתמטיקאים בשנת 2006, על מחקר מעשי וישומי במתמטיקה.

מספר פרסי נובל הוענקו לתגליות ישומיות ולא לתגליות מדעיות בסיסיות. אולם, כמה מן התגליות המשמעותיות ביותר בתחום ההנדסה אינן מתאימות לאף לא אחת מן הקטגוריות של הפרס. אחד הפרסים הבולטים ביותר בתחום ההנדסה הוא פרס דרייפר.

[עריכה]זוכים שסירבו לקבל את הפרס

• בוריס פסטרנק (ברית המועצות): אולץ לדחות את פרס נובל לספרות לשנת 1958
• ז'אן-פול סארטר (צרפת): דחה את פרס נובל לספרות לשנת 1964
• לה דק טהו (וייטנאם): דחה את פרס נובל לשלום לשנת 1973

[עריכה]זוכי שני פרסי נובל

מאז שנוסד פרס נובל, ארבעה מן הזוכים בו קיבלו את הפרס פעמיים^[15]:

• מארי קירי זכתה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1903 על תגלית הרדיואקטיביות, ובפרס נובל לכימיה בשנת 1911, על גילוי היסוד הכימי רדיום.
• לינוס פאולינג זכה בפרס נובל לכימיה בשנת 1954 על תיאור טבעם של הקשרים הכימיים, ובפרס נובל לשלום בשנת 1962 על פועלו כנגד ניסויים גרעיניים מעל פני הקרקע. פאולינג הינו היחיד שזכה בשני פרסי נובל ללא שותפים.
• ג'ון ברדין זכה בשני פרסי נובל בפיזיקה: בשנת 1956 על גילוי אפקט הטרנזיסטור ובשנת 1972 על פיתוח התאוריה של מוליכות על.
• פרדריק סנגר זכה בשני פרסי נובל לכימיה: בשנת 1958 על גילוי מבנה מולקולת האינסולין, ובשנת 1980 על הריצוף בשיטת סנגר של חומצת גרעין.

[עריכה]זוכים בני אותה משפחה

בני משפחת קירי זכו במספר פרסי נובל הרבים ביותר, שישה סך הכל:

• מארי קירי, נובל לפיזיקה (1903) ולכימיה (1911);
• בעלה פייר קירי, נובל לפיזיקה (1903);
• בתם אירן ז'וליו-קירי, נובל לכימיה (1935);
• חתנם פרדריק ז'וליו-קירי, נובל לכימיה (1935);
• הנרי לבואיס, בעלה של בתם השנייה של בני הזוג קירי, היה מנהל ארגון יוניצף כאשר הארגון זכה בפרס נובל לשלום בשנת 1965.

[עריכה]אב ובנו זוכי פרס נובל

• מאנה סיגבאן זכה בפרס נובל לפיזיקה ב-1924 ובנו קאי סיגבאן זכה בפרס זה בשנת 1981.
• נילס בוהר זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1922 ובנו אגה בוהר בשנת 1975.
• ארתור קורנברג זכה בפרס נובל לרפואה בשנת 1959 ובנו רוג'ר דויד קורנברג זכה בפרס נובל לכימיה בשנת 2006.
• ג'וזף ג'ון תומסון זכה בפרס נובל לפיזיקה ב-1906 ובנו ג'ורג' פג'ט תומסון זכה בפרס זה בשנת 1937.
• ויליאם הנרי בראג וויליאם לורנס בראג זכו ביחד בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1915. זהו המקרה היחיד (נכון ל-2011) שבו זכו אב ובנו ביחד בפרס נובל.

[עריכה]הזוכה הצעיר ביותר

ויליאם לורנס בראג היה בן 25 בלבד כאשר זכה בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1915 והוא הזוכה הצעיר ביותר בפרס נובל מאז היווסדו. העובדה שזכה בגיל כה צעיר איפשרה לקרן נובל לחגוג לראשונה יובל שנים לזכייה בפרס במעמד הזוכה. הטקס נערך בסטוקהולם ב-1965 ובראג היה אז בן 75. מנגד, ליאוניד הורביץ היה בן 90 בעת קבלת פרס נובל לכלכלה, והוא החתן המבוגר ביותר בתולדות פרס נובל.

[עריכה]נשים שזכו בפרס נובל

כיום 2012, חולקו סך הכל 44 פרסי נובל ל-43 נשים - אישה אחת מארי קירי^[16]. קיבלה שני פרסים בפיזיקה ובכימיה, אישה אחת זכתה בפרס לכלכלה, שתיים זכו בפרס נובל לפיזיקה, ארבע זכו בפרס לכימיה, עשר בפרס לפיזיולוגיה ולרפואה, שתים עשרה בפרס לספרות וחמש עשרה נשים זכו לפרס נובל לשלום.

מתוך 838 פרסי נובל שחולקו, אחוז הנשים נמוך במיוחד ומהווה 5.3% מכלל הזוכים. בניטרול פרס נובל לשלום שהוא בעל היבט פוליטי זכו רק 29 נשים, כלומר 3.9% מכלל פרסי נובל שחולקו. נתון זה חריג בכמותו לעומת אחוז הנשים באוכלוסייה המהווים 51% מכלל אוכלוסיית העולם.

[עריכה]יהודים שזכו בפרס נובל

ערך מורחב – זוכי פרס נובל ממוצא יהודי

יהודים וצאצאיהם (אב או אם יהודים) זכו ב-188 פרסי נובל (נכון וכולל את שנת 2012) מתוך 838 פרסי נובל שחולקו בסך הכל‏^[17]‏^[18], כלומר 22.4% מכלל פרסי נובל שחולקו. בניטרול פרס נובל לשלום, שהוא פרס בעל היבטים פוליטיים רבים, זכו יהודים ב-179 זכיות מתוך 738, דהיינו 24.3%.

בעשורים האחרונים עלתה הפרופורציה של חתני הפרס ממוצא יהודי: בשנים הכלולות במאה ה-21 לבדן (2001 - 2012) עומד יחס הזכיות על 36 זוכים יהודים מתוך 139 זכיות סך הכל (ועוד 5 מוסדות), שהם 25.9%. אם מנטרלים גם כאן את פרס נובל לשלום, אזי במאה ה-21 לבדה זכו היהודים ב-36 מתוך 126 זכיות, שהם 28.6%.

השנה שבה זכו הכי הרבה יהודים בפרס נובל הייתה שנת 2004 ובה זכו שבעה יהודים. היהודי הראשון אשר זכה בפרס נובל היה אדולף פון באייר שזכה ב-1905, והאחרונים הם סרז' הרוש, רוברט לפקוביץ' ואלווין רות שזכו ב-2012.

התחום בו יחס הזוכים היהודים ללא יהודים הוא הגבוה ביותר הוא כלכלה, בו יותר מ-40% מהזוכים הם יהודים. התחום שבו זכו הכי הרבה יהודים הוא פרס נובל לפיזיולוגיה או רפואה, בו יהודים זכו ב-54 פרסים מתוך 201 פרסים שחולקו בסך הכל.

[עריכה]ערבים שזכו בפרס נובל

שישה זוכים ממוצא ערבי זכו בפרס נובל. (נכון לשנת 2011) המהווים כ-0.95% מהזוכים בפרסי נובל. שיעור זה קטן בערך פי 4.2 משיעורם היחסי באוכלוסייה: הערבים מהווים כיום (2008) כ-4% מאוכלוסיית העולם.

אחמד זוויל זכה בכימיה ונגיב מחפוז זכה בספרות. בנוסף זכו אנואר סאדאת, יאסר ערפאת, מוחמד אל-בראדעי ותוואכול כרמאן בפרס נובל לשלום.

[עריכה]ישראלים שזכו בפרס נובל

עשרה אזרחים ישראלים זכו פרסי נובל בתחומים: ספרות, שלום, כלכלה וכימיה. 6 מ-10 הזוכים בפרס נובל הם גם זוכי פרס ישראל.